אלי גרוס

המסע

תמיד אהבתי אמנות, אבל החיים הובילו אותי להייטק: כשבע שנים של בדיקות תוכנה, בין השאר במשרדי ממשלה. הכול השתנה אחרי השבעה באוקטובר, כשגויסתי למילואים ביחידה טכנולוגית בחיל האוויר, שירות שנמשך למעלה מ-600 ימים. שם, בין המשמרות, נתקלתי לראשונה בשברי טילים ובשרידי יירוט של כיפת ברזל. משהו בשברים האלה נגע בי. הבנתי שיש לי בידיים חומר גלם משמעותי מאוד, שמדבר אליי, ושאפשר ליצור ממנו משהו.

“האומנות שלי מספרת סיפור. היצירה שתבחרו היא ההזדמנות שלכם לקחת חלק בסיפור שלי: לא מוצר של מלחמה, אלא סיפור של תקווה.”

חנוכיית התקווה

יצירה אחת שינתה את מסלול חיי: חנוכיית התקווה, שיצרתי מטילים שנורו לעבר ישראל מאיראן, מעזה ומלבנון, יחד עם שרידי יירוט של כיפת ברזל. בגובה כ-1.9 מטר ובמשקל כחצי טון, החנוכייה הוצבה בכיכר החטופים בתל אביב בחנוכה 2024, ומאז הפכה לאחד הסמלים המזוהים של הכיכר: אלפי סרטים צהובים נקשרו לענפיה לזכר החטופים, ובכל שחרור התווספו סרטים לבנים. בשנה שאחריה יצאה החנוכייה למסע לניו יורק, שם הודלקה בידי ראש עיריית ניו יורק והוצגה מול בניין האו״ם. עזבתי את עולם ההייטק, התמסרתי כליל לאמנות, והקמתי את הסטודיו של ARTillery בדרום תל אביב.

החומר

אני לא מלטש את השברים עד הסוף. אני משאיר את הניגוד בין המשטח הפגוע לצורה החדשה, כי בשבילי זה בדיוק הסיפור. העבודה שלי משלבת חומרי לחימה עכשוויים עם סמלים יהודיים עתיקים, וחוקרת את נקודת המפגש בין חומרי מלחמה, זהות אישית, הרקע החסידי שלי והמציאות הישראלית בת זמננו. כשאני רואה חפצים, אני רואה סיפורים. אני אוסף סיפורים.

“לכל שבר כבר היו חיים כנשק. העבודה שלי היא להעניק לו חיים חדשים כעדות.”

דברים פשוטים

תערוכת היחיד הראשונה שלי, ׳דברים פשוטים׳, נפתחה ביולי 2025 בסטודיו של ARTillery בתל אביב, באוצרות איתי גבאי. במרכזה עבודה המשחזרת חפצים מבית שנפגע בשבעה באוקטובר: צד אחד נותר חשוך, הצד השני צומח מחדש, בין שבר לתקווה. מאז הוצגו עבודותיי בתערוכות נוספות בישראל ובחו״ל. לרשימה המלאה ראו תערוכות ויצירות.