תערוכות ויצירות

קיר ההנצחה מהריסה לתקומה בנוי משברי חפצים שנאספו מביתה של משפחת קדם בקיבוץ בארי, לאחר שנשרף ונהרס בשבעה באוקטובר 2023. תמונה, כיסא, צעצועי ילדים, חפצים יומיומיים שהיו פעם חלק משגרת חיים, נותרו חרוכים ומכוסים בפיח. ביצירה זו הם נאספים ומורכבים מחדש לכדי צורה חדשה.

במרכז הקיר תלוי שעון שנעצר ברגע שהאש הגיעה אליו, בשעה חמש וארבעים וחמש אחר הצהריים. בממ״ד, שדלתו נותרה בלתי נעולה, שרדו עמרי קדם, אשתו ובנם. פעמיים ניסו המחבלים לפרוץ את הדלת, ופעמיים נכשלו.

חפצים שהיו פעם עדים להרס, מרכיבים כעת מרחב של זיכרון והמשכיות. מתוך האובדן והקרע, העבודה משקפת דחף אנושי מתמשך להתמיד, לזכור ולבנות מחדש.

קיר ההנצחה הוצג לראשונה בתערוכת היחיד "דברים פשוטים" של אלי גרוס בגלריית ARTillery בתל אביב, ולאחר מכן כחלק מתערוכת 1956 במנהטן.

רחל אדרי מאופקים הפכה לסמל של אומץ וישוב דעת עבור מדינה שלמה. בשבעה באוקטובר 2023 הוחזקה יחד עם בעלה דוד בביתם באופקים בידי מחבלים, וכמעט יממה שלמה הצליחה בתבונה, ברוגע ובדיבור אל הלב לרכוש את אמונם ולמנוע את הגרוע מכל, עד שהגיעו כוחות הביטחון וחילצו את השניים.

בעקבות סיפורה נבחרה רחל להשיא משואה בטקס הממלכתי בהר הרצל לכבוד יום העצמאות השבעים ושבע למדינת ישראל, לזכר החטופים ולכבוד חיילי צה"ל וכוחות הביטחון.

ביולי 2025, כשרחל חזרה לביתה המשופץ באופקים, הבאתי לה מזוזה שיצרתי מרסיס טיל אמיתי, מצופה בעלי זהב 24 קראט. חומר שנועד להרוג מקבל כאן תפקיד הפוך לגמרי: לשמור על פתח הבית ועל מי שנכנסים ויוצאים בו.

הסיפור של רחל הוא בדיוק הסיפור שאני מנסה לספר בעבודה שלי: לא חומר שנועד למלחמה, אלא עדות לתקווה, לחוסן ולהמשכיות.

"גוג ומגוג" הוא טריפטיכון פיסולי: שלוש מפות זהות של ארץ ישראל, יצוקות זו לצד זו. אחת בבטון שלם, השנייה סדוקה ורצוצה, והשלישית קמה מתוך שברי טילים ורסיסי כיפת ברזל מרותכים, כאילו הארץ עצמה נבנית מחדש מהחומר שניסה לפגוע בה.

היצירה הוצגה בתערוכת היחיד שלי "דברים פשוטים" בתל אביב, ובתערוכת "The Diversity of the World" בוינה, והיצירה האמצעית נמכרה בתערוכת "גוג ומגוג" של עמותת קרן אור קיסריה. הכנסות התערוכה מוקדשות לפרויקטים של העמותה, ובהם שיקום ועזרה לחיילי צה"ל.

אני שמח להצטרף לעמותה בפרויקטים המיוחדים האלה, ולקחת חלק בעשיית הטוב.

מזוזת התקווה היא יצירה מונומנטלית של אלי גרוס, הבנויה משברי טילים אותנטיים שנורו מלבנון, מעזה ומאיראן, בשילוב עם שריד של מיירט כיפת ברזל. חומרים שנועדו במקורם להרס מורכבים כאן מחדש לכלי קדושה, המוצב באופן מסורתי בפתח הבית היהודי.

המזוזה בגובה מטר אחד מכילה מגילת קלף כשרה באורך שישים ס״מ, המוצגת בתוך קפסולת הגנה שקופה. בתוך המבנה שוקעת דמות קונטור של ארץ ישראל, המצופה בעלי זהב 24 קראט.

המזוזה, המוצבת בפתח הבית, מסמנת באופן מסורתי את הגבול בין העולם החיצוני לביטחון הבית. ביצירה זו, המחווה העתיקה הזו הופכת לביטוי עכשווי של הישרדות והתחדשות.

העבודה הוצגה לראשונה בתערוכת היחיד של האמן בתל אביב, ולאחר מכן בתערוכת 1956 במנהטן. היא ממשיכה את השפה החומרית של מנורת התקווה, בקנה מידה ביתי, ומזמינה כל מי שעובר בפתח לקחת חלק בסיפור: לא איום, אלא הגנה והמשכיות.

מזוזה שנוצרה מרסיסים אותנטיים של מערכת כיפת ברזל, והוענקה לנשיא סומלילנד במסגרת ביקור המשלחת הישראלית במדינה. את המזוזה העניק אבי גולד, אמן בגלריית ARTillery וחבר במשלחת הישראלית לסומלילנד, הישראלי שביקר במספר הגדול ביותר של מדינות בעולם. מה שהיה פעם חלק ממערכת שנועדה להגן על חיים, הפך לסמל של ידידות, כבוד וחיבור בין עמים.

תערוכת 1956 היא תערוכת היחיד של אלי גרוס במנהטן, שנפתחה במרץ 2026 בבית הכנסת בטרייבקה ומשכה מאות מבקרים. במרכזה עומדת מנורת התקווה, ולצידה מהריסה לתקומה, מזוזת התקווה, ועשרות עבודות נוספות שנוצרו מחומרים הנושאים עמם סיפורים מכל קצוות העולם.

התערוכה מתחקה אחר מסען האישי והחומרי של אלי גרוס: מילדות במשפחה חסידית בירושלים, דרך שירות מילואים ממושך בחיל האוויר בעת המלחמה, ועד להקדשה מלאה ליצירה. עבור גרוס, החומרים אינם ניטרליים, הם משמשים כעדים. לכל חפץ יש סיפור, וכל עבודה הופכת לנקודת מפגש בין הסיפור האישי לזיכרון הקולקטיבי.

לצד יצירותיו של גרוס, השתתפו בתערוכה חמישה אמנים ישראלים, לא כאורחים חיצוניים אלא כחלק ממעגל קרוב של חברים, שותפים ובני משפחה: אבי גולד, חברו הקרוב; משה טרכה, שותפו ליצירה; תום שמואלי, שותף לעבודה מתמשכת בחומר ומתכת; אהובה גרוס, אמו של האמן; וסא"ל יצחק ט', מפקדו במילואים.

האור אינו מכחיש את החושך. הוא נובע מתוכו. תערוכת 1956 ממשיכה לצאת לדרך ברחבי ארצות הברית, ומזמינה קהילות נוספות לארח אותה.

דברים פשוטים היא תערוכת היחיד הראשונה של אלי גרוס, שנפתחה ביולי 2025 בגלריית ARTillery בדרום תל אביב, באוצרות איתי גבאי.

בין העבודות שהוצגו בתערוכה: קיר ההנצחה מהריסה לתקומה, המשחזר חפצים חרוכים שנאספו מביתה של משפחת קדם בקיבוץ בארי לאחר השבעה באוקטובר. צדו האחד של הקיר נותר חשוך, והצד השני צומח מחדש.

התערוכה סימנה את המעבר המלא של גרוס מעולם ההייטק לעבודת אמנות מתמשכת, וקבעה את השפה החומרית שממנה ימשיכו להיווצר עבודותיו הבאות, ובהן מנורת התקווה ומזוזת התקווה.