כיכר החטופים · עיריית ניו יורק · האו״ם

חנוכיית התקווה

מונומנט של אור, נוצר ממלחמה.

“חנוכייה שנבנתה מהנשק שנורה לעברנו.”

בדצמבר 2024 הוצבה בכיכר החטופים בתל אביב חנוכייה בגובה של כמעט שני מטרים ובמשקל של כחצי טון, שנבנתה משברי טילים ומשרידי יירוט של כיפת ברזל. מאז נצפתה בידי מאות אלפי מבקרים בכיכר ועשרות מיליונים נוספים באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות, תועדה בערך ויקיפדיה משלה שהוצג לצידה, ויצאה למשימה דיפלומטית לניו יורק, שם הודלקה בבניין עיריית ניו יורק ומול בניין האו״ם. זו היצירה ששינתה את מסלול חיי, והסיבה שבגללה קיימת ARTillery.

מונומנט של אור, שנוצר ממלחמה

חנוכיית התקווה בנויה משברי טילים שנורו לעבר ישראל מאיראן, מעזה ומלבנון, ואף אחד מהם לא גרם לנפגעים, לצד רכיבים ממערכת כיפת ברזל. החומר הזה נועד להרוג. כאן הוא מקבל חיים חדשים: לא נשק שנועד לכבות, אלא מבנה המוקדש לאור, לאמונה ולהמשכיות.

בחנוכה תשפ״ה קשרו אלפי מבקרים סרטים צהובים בין ענפיה, כמחוות סולידריות ותפילה לשובם של החטופים. סביבה נערכו טקסי הדלקת נרות עם אישי ציבור, משפחות חטופים, פצועים והרב הראשי לישראל, הרב קלמן בר. היא הפכה לאתר עלייה לרגל, אחד הסמלים המזוהים ביותר עם כיכר החטופים ועם הרוח שליוותה את המדינה באחת השנים הקשות שידעה. מאוחר יותר נוספו סרטים לבנים, אחד לכל חטוף ששב הביתה בחיים.

עבור מבקרים רבים, חנוכיית התקווה הפכה למקום שבו ההתמודדות עם האובדן יכולה לדור בכפיפה אחת עם ההתעקשות על האור.

מילדות בירושלים ועד כיכר החטופים

נולדתי בירושלים, אחד משבעה עשר ילדים במשפחה חסידית, וגדלתי בעולם שעוצב על ידי זיכרון, טקס ואחריות קהילתית. חיי הבגרות הובילו אותי לעולם ההייטק, שבע שנים בו, עד שהמלחמה שינתה הכל.

במהלך יותר מ-600 ימי מילואים ביחידה טכנולוגית בחיל האוויר, נחשפתי לשברי טילים ולשרידי יירוט שרוב האנשים רואים רק בחדשות. במקום שאחרים ראו גרוטאות מתכת, אני זיהיתי חומר שכבר נושא סיפור. ההכרה הזו הפכה ליסוד של העבודה שלי: מיזוג בין החומרים של סכסוך עכשווי מאוד לבין הסמלים העתיקים ביותר של עמי, כך ששתי ההיסטוריות יכולות לדבר זו עם זו.

חנוכיית התקווה הייתה היצירה שהפכה את העבודה הזו לפומבית. עזבתי את עולם ההייטק, וייסדתי את הסטודיו של ARTillery בדרום תל אביב.

תיעוד ציבורי

דצמבר 2024
הוצבה לראשונה בכיכר החטופים בתל אביב, בנויה משברי טילים שנורו מאיראן, מעזה ומלבנון ולא גרמו לנפגעים, יחד עם רכיבים ממערכת כיפת ברזל.
חנוכה תשפ״ה
אלפי סרטים צהובים נקשרו בין ענפיה בידי מבקרים שהתפללו לשובם של החטופים. נערכו טקסי הדלקת נרות עם אישי ציבור, משפחות חטופים, פצועים והרב הראשי לישראל.
לאורך 2025
נותרה בכיכר החטופים כאתר עלייה לרגל, נכחה באירועים ציבוריים מרכזיים. נוספו סרטים לבנים לכל חטוף ששב בחיים. נצפתה בידי מאות אלפי מבקרים ועשרות מיליונים באמצעי התקשורת וברשתות, וערך הוויקיפדיה שלה הוצג לצידה בכיכר.
דצמבר 2025
נשלחה לארצות הברית בדואר דיפלומטי, בסיוע משרד החוץ הישראלי והשגרירות, למסע בין קהילות יהודיות בניו יורק.
בניין עיריית ניו יורק
הודלקה בידי ראש העיר היוצא אריק אדמס בטקס חנוכה רשמי בבניין עיריית ניו יורק.
מטה האו״ם
הודלקה בידי שגריר ישראל באו״ם, דני דנון, יחד עם שירה גווילי, אחותו של רן גווילי, החטוף האחרון המוחזק בידי חמאס, בתפילה פומבית לשובו.
ברחבי ניו יורק
הדלקות נוספות נערכו בבית הכנסת בטרייבקה שבמנהטן, בקהילה הסורית יהודית של העיר, בבורו פארק ובקראון הייטס.

למה היצירה הזו חשובה

מקור החומר: כל שבר ממנו עשויה החנוכייה מחבר את היצירה לרגע אמיתי ומתועד, לא להפניה סמלית בלבד.
נוכחות ציבורית: הטקסים והביקורים היומיומיים בכיכר החטופים הטמיעו חוויה חיה בתוך היצירה עצמה.
מעגל דיפלומטי: נשלחה בערוצים רשמיים והודלקה בידי ראש עיר מכהן ושגריר, ובכך נכנסה לחיים האזרחיים הבינלאומיים.
חשיפה תקשורתית: נצפתה בידי עשרות מיליוני אנשים דרך סיקור תקשורתי ורשתות חברתיות, הרבה מעבר למי שעמד מולה בפועל.